מיומנויות כתיבה
הצורך במיומנויות כתיבה ידנית בעידן המקלדת
מאת: ד"ר שרית טגנסקי
בעידן הדיגיטלי שומעים לא מעט הורים ומורים שטוענים שאין צורך בהקניית מיומנויות של כתיבה ידנית. בעולם שמרבה להקליד וכמעט לא כותב יותר בעט ובעפרון, מיומנות זו הופכת משנית. רבים מניחים שהצלחה בלימודים אינה תלויה יותר ביכולות כתיב. מסיבה זו מעדיפים במערכת החינוך לטפל קודם בבעיות קשב וריכוז ובלקויות קריאה ושפה. וכך, אחוז גבוה של ילדים עם לקות כתיבה נשאר לא מאובחן ולא מטופל.
מדוע חשוב להקנות מיומנויות כתיבה ידנית כיום?יותר ויותר אנשי מחקר וחינוך מבינים עד כמה חיונית הוראת הכתיבה, ושמיומנויות כתב היד הם חלק בלתי נפרד מרכישת כישורי חיים בסיסיים (ADL) מגיל ינקות ועד שנות בית הספר היסודי. הטענה היא שבלי התפתחות מיומנות בסיסית זו, קשה יהיה לילד לסגל יכולות לימוד מורכבות בהמשך דרכו.
לא זכור לי שפגשתי אי-פעם ילד שמתקשה בכתיבה ובעייתו לא טופלה שאין לו בעיות בלימודים, גם אם הוא מחונן. מחקרים מצביעים על יחסי גומלין בין יכולת כתיבה ידנית לבין יכולת ההבעה בעל פה ובכתב. כשהכתיבה הופכת אוטומטית, קולחת ורהוטה יותר, היא מפנה מקום לארגן את המחשבה, לגבש ולנסח רעיון, ומאפשרת באופן הזה יכולות למידה מורכבות יותר.
ב-2012 יצאה לאור בארה"ב אסופת מאמרים הבוחנת את הצורך במיומנויות הכתיבה של תלמידים במאה ה-21. ד"ר דניאל דומנק, ראש האגודה האמריקאית למנהלי בתי ספר טען שם כי הירידה המשמעותית בהוראת כתב היד בגלל המקלדת, דומה לירידה בהוראת פעולות חשבון בגלל השימוש במחשבון. "בשני המקרים", טען דומנק, "אנשים תוהים עד כמה זה רלבנטי היום. והתשובה היא ששתי המיומנויות הן הכרחיות". בין השאר, פורסם שם מחקר של סטפן פוורלי מאוניברסיטת קולומביה שבדק את הקשר בין מהירות הכתיבה של תלמידי בית ספר לבין יכולתם לסכם הרצאה ולענות על שאלות במבחן. תוצאות המחקר הצביעו על קשר ישיר בין כישורי כתיבה ידנית לבין הבנה קוגניטיבית בפרט, ולתפקוד המוח בכלל.
גם ההנחה כאילו כבר לא כותבים בכתב יד, היא מוטעית. הסטטיסטיקות מגלות שגם בעידן המקלדת, כשיש אמצעים מגוונים לכתיבה, עדיין הכתיבה בעט נפוצה בבית ובעבודה, וילדים מכינים לרוב את שיעורי הבית בכתב יד. וכך, מי שמתקשה בכתיבה, מתקשה במשימות הלימודיות. לא מספיק להכין שיעורי בית, מתחמק מתשובות מלאות גם כשהוא יודע את החומר ומסתפק בתשובה חלקית, ולעיתים קרובות הכתיב וההתנסחות יהיו לא ברורים. ככל שהמטלות יגדלו, התסכול ותחושת הכישלון גדלים ובאים לידי ביטוי גם בבחירות לימודים ועבודה בחיים הבוגרים.
עד כמה יעילה הוראת כתיבה ידנית?
כצפוי, המורים מתרכזים כיום יותר בהוראת המחשב וההקלדה ופחות מנחים את הילדים איך לשכלל את הכתיבה הידנית. הנתונים בארה"ב מראים שכתוצאה מכך, בין רבע לשליש מהתלמידים נאבקים בלקות כתיבה.
על רקע מציאות זו, עוסקים החוקרים סטיב גראהם וטניה סנטאנג'לו בעשור האחרון בבחינת יעילות הוראת הכתיבה הידנית בימינו. באסופת המאמרים מ- 2012 פורסם מחקר של שני החוקרים בו השתתפו תלמידי בתי ספר יסודיים בכתות ב', ד' ו-ו'. התברר כי התלמידים שכתבו בכתב יד השתמשו ביותר מילים והביעו יותר רעיונות מאלה שהקלידו במקלדת. הפער לטובת הילדים שכתבו בכתיבת יד, התבטא בעיקר במעבר מכתה ג' ל-ד' כשנדרשה הבעה מורכבת יותר במשימות בכתב. המחקר הצביע על כך שמי ששולט בכתב יד, מאיית טוב יותר, כותב באופן שוטף יותר ומבין יותר את הנקרא.
במחקר חדש של גראהם וסנטאנג'לו מ-2015 נחקרו 1200 תלמידים. חלקם לומד כתיבה ידנית וחלקם לא לומד זאת כלל. התברר שהתלמידים שלומדים כתיב-יד ביטאו את עצמם באופן רהוט יותר וכתב היד שלהם היה קריא יותר. לתלמידים אלה, היה יתרון משמעותי באיכות ההבעה ובאורך הטקסט הכתוב. מסקנה מעניינת נוספת שעלתה במחקר זה, התייחסה להוראה מוטורית של הכתיבה המיועדת לבעלי הלקות. הכתיבה מבוססת על מיומנויות של מוטוריקה עדינה המשפיעות על אחיזת העפרון, הלחץ המופעל עליו וכו'. המחקר החדש גילה שהדרכה מוטורית יעילה יותר בלימוד פרטני מאשר בקבוצתי.
אין הכוונה להחליף את הקניית השימוש במקלדת בכתיבת יד. שתי המיומנויות חשובות והוראת העבודה על המחשב אינה אמורה לבוא על חשבון התפתחות תקינה של כישורי כתיבת יד של הילד.
מתי להתחיל במעקב אחר התפתחות הכתיבה?
המעקב אמור להתחיל הרבה לפני שהילד לומד לכתוב. ככל שנקדים בסיוע וליווי הילד בצעדיו הראשונים בציור ובכתיבה, כך נקל עליו בהמשך. נוכחתי לא פעם שילדים המתחמקים בגן מפעילות ציור, מתקשים אחר כך בכתיבה. ואכן, הכתיבה היא אולי אחת חוויות כישלון הלמידה הראשונות של הילד, עוד לפני שמאובחנת לקות כתיבה או בעיה בקשב וריכוז. כבר בגן, כשהילד מתנסה לראשונה בציור אותיות ולא מצליח, הוא יכול להרגיש תסכול, מה שעלול לגרום לירידה במוטיבציה ללמידה בהמשך.
מתי יש להתחיל במעקב אחר התפתחות תקינה של הכתיבה? חיה קושניר, מתמחה באבחון, טיפול, הוראה ופיתוח תכניות לילדים עם קשיי כתיבה, טוענת שהתהליך החושי-מוטורי הנדרש לילד לצורך רכישת מיומנות הכתיבה מתחיל כבר בינקות. אמנם קיימת ההמלצה להשכיב את התינוק על גבו כדי למנוע מוות בעריסה, אך מה שמסייע בשלב זה להתפתחות מוטורית תקינה הנדרשת לציור ולכתיבה, היא פעולת השכיבה על הבטן. התינוק מחזק בדרך זו את סיבולת הריאה והרמת הראש, ומכין את עצמו ליציבה נכונה שתשחרר בהמשך את היד לציור, ואחר כך לכתיבה.
קיימות מספר תיאוריות להבנת שלבי התפתחות יכולות הכתיבה. המודל המועדף עלי הוא של יונתן שתיל. בספרו "הפסיכוגרפיה של הילד" (הוצאת רמות- אונ' ת"א, 1993), הוא מתייחס ל- 7 שלבים (למעשה 6 שלבים, ושלב נוסף שאינו הכרחי): בין גיל שנתיים ל-3 וחצי צפוי הילד לעבור את שלב הציור המוטורי בו הוא מתנסה בשרבוטים חסרי צורה ומקריים, ולאחריו- את שלב העיגול. לדברי שתיל, ציור העיגול דורש תכנון. לדבריו אי אפשר לצייר עיגול באופן מקרי, ללא תכנון מראש. בהמשך, הילד עובר ליצירת מרובע באמצעות קווים מוגדרים לציור בית וחלון, ולאחר מכן לשלב קווים מוצלבים ואלכסונים, איתם הוא יכול למלא את הצורות. בערך במחצית הראשונה של השנה בגן חובה (לאחר גיל 5), יגיע הילד לשלב המשולש ויצייר (לבד או בסיוע) גג לבית. בשלב זה, הילד מתנסה בשילוב מספר צורות כדי לצייר אדם, פרח וכו', אך עדיין לא לכדי יצירת תמונה שלמה הממלאת את כל שטח הדף.
עם הגיעו לשלב השישי בגיל גן החובה, שלב הרכבת הצורות - יצליח הילד לתכנן תמונה שלמה, לחשוב על נושא לתמונה מתוך המציאות היומיומית שלו ודמיונו, ולקשר בין העצמים. זהו לדברי שתיל, השלב החיוני לקראת תחילת לימודי הכתיבה והמעבר לכתה א'. לטענתו אי אפשר לדלג על שלב, או לעקוף אותו. ילד שנמצא עדיין בשלב המרובעים, לא יצליח לצייר משולש גם אם ננסה ללמד אותו. (שתיל, אגב, מוסיף עוד שלב שביעי של משחק בצורות, אליו מגיעים ילדים הנהנים לקשט ולסגנן, אך שלב זה אינו מאפיין את כל הילדים ואינו הכרחי לכתיבה תקינה).
גם אופן אחיזת כלי הכתיבה הוא תהליכי. לדברי קושניר, בגיל שנה וחצי לומד התינוק לאחוז בכלי כתיבה בצורת אגרוף ולהשאיר סימן על הנייר. בגיל גן החובה הילד כבר רוכש את האחיזה הנכונה של כלי הכתיבה ולאחר שלב זה יותר קשה לתקן את האחיזה. ההתפתחות המוטורית העדינה ממשיכה עד גיל עשר בערך.
מודלים אלה מחזקים את הצורך ללוות את הילד ולהדריכו במיומנות זו מינקות, דרך השנים הראשונות בבית הספר היסודי. הם מצביעים על כך שעוד לפני שהילד לומד לכתוב, ניתן לנבא בעיות בכתיבה שעלולים לצוץ מאוחר יותר, ולכן חשוב לעקוב ולהנחות את הילד באופן שיכין אותו לקראת הכניסה לכתה א' ותחילת לימודי הכתיבה.
מהי לקות כתיבה ואיך מזהים אותה?
הסימנים לקשיי כתיבה בבית הספר, גלויים לעין:
- במחברת יש יותר שרבוטים וציורים ופחות מילים.
- בכתה ב' האותיות עדיין כתובות במהופך.
- הכתיבה איטית מאד.
- הילד מרבה למחוק.
- הילד מקליד פיסקה מסוימת הרבה יותר מהר מאשר אם היה כותב אותה בכתב יד.
- קושי לסיים את שיעורי הבית, או אף נטייה להפסיק משימת כתיבה באמצע, ולהרגיש מתוסכל כשזה קורה.
לקות כתיבה יכולה להתבטא בכמה אופנים:
דיסגרפיה – לקות כתיבה המתבטאת בעיקר בתחום פעולות המוטוריקה העדינה הנדרשות לפעולת הכתיבה. למשל, קושי לעצב את האות, כתב יד מסורבל, לא קריא ולא מאורגן וכו'.
דיסלקציה – לקות למידה הנובעת מקשיים בתחום הכתיבה, הקריאה והשפה
הפרעת קשב וריכוז (ADHD) - קושי להתמקד ולהתרכז במספר דברים בבת אחת או לאורך זמן, קושי לארגן את המחשבות, יכול להתבטא במוסחות והסתגרות או בתגובות היפראקטיביות ואימפולסיביות. הפרעת קשב וריכוז שאינה מאובחנת ומטופלת עלולה להשפיע על קשיים במגוון תחומים, כמו גם על הכתיבה.
המקור לקלקות הוא נוירולוגי. מחקרים גילו כי ילדים שמתקשים בכתיבה ידנית יצרכו יותר חמצן לשריפת הגלוקוזה במוח בכדי להשלים את המשימה, מאשר ילדים שאינם מתקשים בכתיבה. כלומר הפעילות המוחית שלהם במצבי כתיבה היתה פחות יעילה. ואכן, ד"ר תומאס בראון המתמחה במחקר נוירולוגי של הפרעות קשב וריכוז, טוען כי מעקב נוירולוגי יכול להצביע על יכולות לימוד כתיבה.
בכדי לאבחן לקות כתיבה, יש לשלול קודם גורמים שאינם נוירולוגים ועלולים להשפיע על קושי לכתוב. חיה קושניר מונה בהרצאותיה גורמים פיסיים שיכולים להקשות על הכתיבה. למשל, בעיות בראייה ובמיקוד, רגישות לאור מסוים כמו של נורת פלורוסנט , או לצבע מסוים של הדף, בעיות שמיעה שעלולה להקשות להבחין בין אותיות עם צליל דומה, טיפול תרופתי הגורם לרעידות היד הכותבת, חולשה בשל מחסור בשינה או בברזל ולקויות תנועתיות שונות המקשות על היציבה הנדרשת לכתיבה (למשל, הפרעת טורטיקולוס- כשהראש נוטה לצד).
כמו כן, לפני שמתחילים בטיפול בלקות כתיבה, חשוב לקחת בחשבון שילדים רבים מתמודדים עם יותר מלקות או הפרעה אחת, לכן יש לאבחן ולבדוק באופן מקצועי מה מקור הבעיה. אם הגורם ללקות זו היא הפרעת קשב וריכוז, לא נצליח לטפל בלקות הכתיבה הנלווית עד שלא תטופל ההפרעה הגורמת לכך.
כיצד להנחות ילד עם קשיי כתיבה? – מקבץ רעיונות
לפני הכל, יש להעביר לילד את המסר שלא חשוב לכתוב את האותיות בצורה מדוייקת ואחידה. הכתיבה לא אמורה להיות מושלמת ואין לנו ציפייה לכך. יש לבדוק גם שהילד יושב על כיסא וליד שולחן המותאמים לגובהו כך שלא יצטרך להתכופף מדי או להימתח מדי.
הנה מספר רעיונות שסיפרו לי הורים, ומתוך האינטרנט:
- כשיושבים לסייע לו בשיעורים אפשר לבקש מהילד להגיד את המשפט הראשון בעל פה, וההורה כותב אותו. הילד יכתוב את המשפט השני, וכך לסירוגין. באופן הזה, רצף הכתיבה המייגע מחולק למשימות קצרות.
- לבקש מהילד לבטא את האות בקול רם בזמן שהוא כותב אותה, ולתת לו משוב מחזק ומעודד. חיזוק חיובי עוזר להתרכז.
- לסמן לילד את נקודת ההתחלה של כתיבת האות.
- להתאמן קודם על כתיבת אותיות יותר נפוצות כמו א', י', ה', ו', ועל אותיות הדומות זו לזו בצורתן.
- אימון חושי- לבקש מהילד לכתוב את האות באצבע באוויר, בחול, בלוח ציור דיגיטלי. כשהוא ירגיש את האות באופן חושי, הוא יזכור אותה טוב יותר. אותיות כתיב, לעומת אותיות דפוס, הן בעיקר מעוגלות ותרגיל זה יכול לסייע לכך.
- אימון אחיזת עיפרון- יש להתאים את עובי העיפרון שיאפשר אחיזה קלה. אפשר לבחור עפרון עם עופרת רכה יותר למי שמפעיל לחץ על העפרון. קיימים בשוק כיום מעין "אצבעונים" מיוחדים המסייעים לייצב את האצבעות שאוחזות בעפרון באופן שיקל על הלחץ באחיזת העפרון ולמנוע עייפות בכתיבה.
- כתיבת שורה ישרה – עדיף לבחור מחברות עם שורות ברורות ומסומנות בהבלטה, או מחברת משבצות. השורות המסומנות מסייעות לכתיבה ישרה יותר (המסר הוא כאמור שאין ציפייה לכתיבה מושלמת), ואילו המשבצות עוזרות להפריד בין האותיות.
- יצירת רווחים- להדריך את הילד ליצור רווח בין האותיות במילה ורווח בין המילים. ילדים עם לקות כתיבה מתפתים לעיתים קרובות לא להרים את העפרון בסיום כתיבת האות ולחבר בין האותיות ברצף.
- אימון אצבעות- תרגול שלושת האצבעות האוחזות בעיפרון. אחד האימונים הנפוצים הוא לתת להן לטפס על מקל אכילה סיני. בהתחלה לאט ובהדרגה להגביר את המהירות.
לקות כתיבה בקרב ילדים עם צרכים מיוחדים ו-ADHD
ילדים עם צרכים מיוחדים לרוב לא אוהבים לכתוב. הם מנסים להימנע מהמשימה ככל האפשר. גם כשיש לילד רעיון טוב והוא שולט בחומר, בדרך כלל יתקשה לכתוב אותו. הכתב לא יהיה ברור, התשובה תהיה חלקית והמורים שמבחינים בפער בין הבנת החומר לבין התשובה הכתובה, יחשדו שהוא פשוט מתעצל.
הפער בין קצב המחשבה לבין הקושי לכתוב – מתסכל, וגורם לכך שבדרך הילד מאבד מילים ורעיונות. המשימה לכתוב מאתגרת יותר מאשר הבעה בעל פה, קריאה ופעולות חשבון בסיסיות.
65% בעלי הפרעות קשב וריכוז מתקשים בכתיבה. במקרים רבים, ההסחה וחוסר היכולת להתמקד במשימה של ילדים אלה, גורמת לקשיים בכתיבה, ויש ילדי ADHD שכותבים בכוונה בכתיב לא קריא לחפות על שגיאות כתיב או חוסר יכולת להתרכז.
עם זאת, יש ילדים המתמודדים גם עם ADHD וגם עם בעיה במוטוריקה עדינה במקביל שתתבטא למשל בהפעלת לחץ רב על העפרון עד כאב האצבעות או עד שהדף נקרע. לכן, כדי לדעת איך לטפל בבעיה באופן יעיל, חשוב בשלב הראשון לאבחן מה הגורם לבעיית הכתיבה אצל ילדים אלה. האם היא נגרמת בשל בעיית קשב וריכוז או שמדובר בלקות נפרדת.
היכולת לאבחן בין שתי הלקויות אינה פשוטה. גם הפרעת ADHD וגם לקות כתיבה הן נוירולוגיות. שתי הלקויות משפיעות על אופן עיבוד וארגון המידע והחשיבה, ובשני המקרים הסימפטומים דומים. שתיהן יכולות להתבטא בקשיי איות, הבעה בכתב, החלפת סדר האותיות, חוסר יכולת לשמור על כתיבה בשורה ישרה, כתיבת אותיות בגדלים שונים וכו'. למרות הדמיון, חשוב כפי שציינתי קודם, לבדוק מה גרם למה. אם קשיי הכתיבה נובעים כתוצאה מהפרעת ADHD, יש לטפל קודם בהפרעת הקשב והריכוז בכדי להצליח ולטפל בקשיי הכתיבה.
הקושי העיקרי אצל ילדים המתמודדים עם הפרעת קשב וריכוז מתרכז בכתיבת המשפטים הראשונים, וכדאי לאמן את הילד להתרכז ולתכנן רק את המפשט הראשון, ולא לחשוב על כל המכלול. לילדים המתקשים בכך, ניתן לערוך סיעור מוחות בעל פה על הרעיונות שהילד רוצה להביע בתשובה, או אפילו להציע לו משפט פותח, שייקל עליו לחשוב על ההמשך. בספריי "מי מפחד מADHD-" ו"מי מפחדת מ-ADHD" (על בנות ו-ADHD), אני ממליצה לאפשר לילדים עם צרכים מיוחדים המתקשים בכתיבת יד, לימוד הדרגתי ומונחה יותר. למשל, לא לתת להם ציונים על העבודות הראשונות, לא לפסול עבודה בגלל כתיב לא קריא, לאפשר לילד להמשיך לכתוב באותיות דפוס אחרי האחרים וכו'.
מורים מעודדים לרוב ילדים עם לקויות כתיבה להתאמן שוב ושוב כדי לשפר את כתיבתם. דרך זו נכונה יותר לילדים ללא צרכים מיוחדים. שכן, בעזרת אימון רציף של כתיבת יד- הכתיבה הופכת פחות תובענית ויותר אוטומטית. בדרך זו מושקע פחות מאמץ בטכניקת הכתיבה ויותר בארגון המחשבה.
אך בקרב ילדים עם צרכים מיוחדים- הציפיה שאימון רציף לרוב לא תעזור ולא תקדם אותם, ולכן גם תתסכל יותר. לכן, יתכן שלא צריך לדרוש מילד עם צרכים מיוחדים להתאמן יותר – אלא להתאמן נכון. המסר שלי להורים לילדים עם צרכים מיוחדים בעלי לקות כתיב- היא לא להתעקש יותר מדי. כאשר יש לילד משימות ארוכות ומורכבות, ההקלדה יכולה להציל!
אך לצד ההקלדה, אין לוותר על הקנייה הדרגתית ומותאמת של מיומנויות הכתיבה הידנית והציור. בסופו של דבר, גם לילדים עם צרכים מיוחדים וגם לחבריהם המתמודדים עם לקות כתיבה – שיפור הכתיב יסייע לארגן את המחשבות, לתכנן את יכולת ההבעה, ויסלול את הדרך ללמידה משמעותית יותר ולמימוש הפוטנציאל שלהם, ואין לוותר על מיומנות זו לטובת המקלדת.
ביבליוגרפיה:
Brown E. Thomas, Ph.D., in Attention Deficit Disorder: The Unfocused Mind in Children and Adults. Yale University Press, 2005
Graham S., Santangelo T., "A comprehensive meta-analysis of the handwriting education", Educational Psychology Review, 2015
Handwriting in the 21st Century? Research Shows Why Handwriting Belongs in Today’s Classroom, White Paper / Saperstein Associates, 2012
תקציר האסופה באינטרנט:
https://www.hw21summit.com/media/zb/hw21/files/H2948_HW_Summit_White_Paper_eVersion.pdf
טגנסקי שרית, מי מפחדת מ-ADHD? על בנות עם הפרעת קשב וריכוז, אמציה הוצאת ספרים, 2016
טגנסקי שרית, מי מפחד מ-ADHD? מדריך מעשי להורים ולאנשי מקצוע בתחום בעיות קשב וריכוז, רימונים הוצאה לאור 2009 (נלקח מתוך מהדורה חדשה מעודכנת שצפויה לצאת בקרוב)
קושניר חיה, נעים לכתוב, הוצאת אח"י – ירושלים, 1995
שתיל יונתן, הפסיכוגרפיה של הילד, הוצאת רמות –אונ' ת"א, 1993
- במחברת יש יותר שרבוטים וציורים ופחות מילים.
- בכתה ב' האותיות עדיין כתובות במהופך.
- הכתיבה איטית מאד.
- הילד מרבה למחוק.
- הילד מקליד פיסקה מסוימת הרבה יותר מהר מאשר אם היה כותב אותה בכתב יד.
- קושי לסיים את שיעורי הבית, או אף נטייה להפסיק משימת כתיבה באמצע, ולהרגיש מתוסכל כשזה קורה.
- כשיושבים לסייע לו בשיעורים אפשר לבקש מהילד להגיד את המשפט הראשון בעל פה, וההורה כותב אותו. הילד יכתוב את המשפט השני, וכך לסירוגין. באופן הזה, רצף הכתיבה המייגע מחולק למשימות קצרות.
- לבקש מהילד לבטא את האות בקול רם בזמן שהוא כותב אותה, ולתת לו משוב מחזק ומעודד. חיזוק חיובי עוזר להתרכז.
- לסמן לילד את נקודת ההתחלה של כתיבת האות.
- להתאמן קודם על כתיבת אותיות יותר נפוצות כמו א', י', ה', ו', ועל אותיות הדומות זו לזו בצורתן.
- אימון חושי- לבקש מהילד לכתוב את האות באצבע באוויר, בחול, בלוח ציור דיגיטלי. כשהוא ירגיש את האות באופן חושי, הוא יזכור אותה טוב יותר. אותיות כתיב, לעומת אותיות דפוס, הן בעיקר מעוגלות ותרגיל זה יכול לסייע לכך.
- אימון אחיזת עיפרון- יש להתאים את עובי העיפרון שיאפשר אחיזה קלה. אפשר לבחור עפרון עם עופרת רכה יותר למי שמפעיל לחץ על העפרון. קיימים בשוק כיום מעין "אצבעונים" מיוחדים המסייעים לייצב את האצבעות שאוחזות בעפרון באופן שיקל על הלחץ באחיזת העפרון ולמנוע עייפות בכתיבה.
- כתיבת שורה ישרה – עדיף לבחור מחברות עם שורות ברורות ומסומנות בהבלטה, או מחברת משבצות. השורות המסומנות מסייעות לכתיבה ישרה יותר (המסר הוא כאמור שאין ציפייה לכתיבה מושלמת), ואילו המשבצות עוזרות להפריד בין האותיות.
- יצירת רווחים- להדריך את הילד ליצור רווח בין האותיות במילה ורווח בין המילים. ילדים עם לקות כתיבה מתפתים לעיתים קרובות לא להרים את העפרון בסיום כתיבת האות ולחבר בין האותיות ברצף.
- אימון אצבעות- תרגול שלושת האצבעות האוחזות בעיפרון. אחד האימונים הנפוצים הוא לתת להן לטפס על מקל אכילה סיני. בהתחלה לאט ובהדרגה להגביר את המהירות.
