תפקוד מוטורי תקין למעשה מוגדר כיכולת לבצע תנועה באופן יעיל והרמוני ביחס לזמן ולמקום תוך תיאום בין חלקי הגוף השונים.

ניתן לחלק תפקודים מוטורים לתפקודי מוטוריקה גסה – תנועת שרירים רחבה, הנסמכת על אינטראקציה בין מערכות החושים השונות בגוף לרבות שווי משקל, ראייה, מגע ותחושה, ולתפקודי מוטוריקה עדינה – תפקוד רצוני של היד והאצבעות, כאשר המוטוריקה הגסה היא הבסיס להתפתחותה של המוטוריקה העדינה.

מוטוריקה תקינה אצל ילדים היא נגזרת השילוב בין תשתית גופנית – שרירית תקינה לבין ביצוע תרגול המקדם את רכישת המיומנות המוטורית הרצויה. 

כיצד נזהה ילדים בעלי קושי בתפקוד מוטורי?

• תנועות מסורבלות ומגושמות הכוללת התקלות בחפצים, הפלת חפצים מן הידיים וכדומה.
  
• קשיים בפעולות כגון קפיצה, עלייה במדרגות, טיפוס, דילוג, משחק בכדור, רכיבה על אופניים וכדומה (פעולות המשויכות למוטוריקה גסה).
  
• קשיים בפעולות כגון גזירה, רכיסת כפתור, אחיזה בכלי כתיבה, (פעולות המשויכות למוטוריקה עדינה).
  
• קושי בפעולות יומיומיות כגון פתיחת אריזות, אכילה באמצעות סכו"ם באופן עצמאי, לבישה ופשיטה של בגדים וכד'.
  

במקרים רבים נצפה פער בין היכולות המנטליות של הילד לבין יכולותיו המוטוריות.

מדוע חשוב לאבחן ולטפל בקושי בתפקוד מוטורי?

קשיים מוטוריים המתעוררים בגיל הילדות, עלולים לייצר סביבם קשיים נוספים עבור הילד גם במישור החברתי והאישי. לדוגמא, ילד עם קושי בתפקוד מוטורי עלול להימנע מלשחק עם חבריו משחקי כדור בהפסקות ובכך להוציא עצמו מן הקבוצה ולהישאר מבודד חברתית. בנוסף, קשיים שאינם מטופלים גורמים לתחושות תסכול אצל הילד, שכן הוא מבין כי אינו מצליח במשימות ובפעולות אשר חבריו מבצעים בטבעיות וללא כל קושי. מכאן ועד בעיות של הערכה עצמית נמוכה, הדרך קצרה.

אם כן, כדאי להתמודד עם הקושי כבר בשלב בו הוא מתגלה וזאת על מנת לא לעמוד בפני מספר רב של בעיות נלוות, שיזדקקו לפתרון בעתיד ועלולות להתמשך אף לגיל מבוגר.

כיצד מטפלים?

כאשר מאובחן סוג הקושי המוטורי, נבנה סט של תרגילים ייחודיים אותם יש לבצע כדי לשפר ולפתח את המוטוריקה הלקוייה, תוך הפעלת מערכות תנועה ומנגנוני תחושה בגוף. התרגול תורם לפיתוח מודעות גופנית אצל הילד ובכך להקלה בתנועתיות של הגוף. במידה וזוהה קושי במוטוריקה העדינה יש לחזק ולבסס במקביל גם את התפקוד של המוטוריקה הגסה של הילד.

ישנן שיטות שונות לטיפול בקושי מוטורי, בניהן: ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה וספורט טיפולי. כל שיטה בדרכה, פועלת לשיפור המיומנויות הלקויות ולהקלה על התפקוד ויש להתאים את השיטה בה יחוש הילד נוח יותר וישתף פעולה.