מהי הפרעת קשב וריכוז? מתוך הספר מי מפחד מ ADHD?

זו הפרעה שבבסיסה ישנו חוסר בקשב ובריכוז, עם אפשרות לפעלתנות יתר, הבאה לידי ביטוי בהיפראקטיביות ובאימפולסיביות. אצל ילדים ללא הפרעת פעילות היתר (היפראקטיביות), ההפרעה נקראת ADD, ללא ה – H המייצג היפראקטיביות, וילדים אלה קשים יותר לאבחון. כיום תת-קבוצה זו נקראת ADHD Inattentive Type, כלומר הפרעה בעלת מאפיינים מופנמים.

ההפרעה אובחנה לראשונה בשנת 1902. הנושא נחקר עוד לפני כן, אך רופא הילדים, ג'ורג' פרדריק סטיל, היה הראשון להעלותו באותה שנה על הכתב, ולגלות את הבעיות הייחודיות של קשב וריכוז בקרב ילדים היפראקטיביים.

הפרעת קשב וריכוז נחשבת מאז לאחת התופעות השכיחות בתחום הנוירו-פסיכיאטרי של הילד, אשר תפסה מקום מרכזי בחברה המודרנית בישראל ובעולם. במדריך ארגון הפסיכיאטרים האמריקאי, ה-DSM – V, לסימפטומים ואבחונים קליניים, נאמר, ששיעור הילדים עם ההפרעה ברחבי העולם הוא כחמישה אחוזים, ושמספרם נמצא במגמת עלייה. שיעור המתמודדים עם ההפרעה בגילאי 17-4 בארה"ב, עלה במהלך השנים בהתמדה: ב-2003 היה שיעורם 7.8 אחוזים, ב-2007 עלה ל-9.5 אחוזים, ואילו ב-2011 כבר אובחנו 11 אחוז מן הילדים והנוער בארה'ב בהפרעה, כלומר 6.4 מיליון בנים ובנות.

גיל האבחון הממוצע לבעלי ADHD הוא גיל שבע. ילדים שהוריהם מתמודדים עם ההפרעה יאובחנו במקרים רבים מוקדם יותר. בנים מאובחנים לרוב בגיל צעיר יותר מאשר בנות. בנים עם הפרעה היפראקטיבית מאובחנים לרוב עם המעבר לבית הספר היסודי, ואילו בנות שמתאפיינות לרוב בהפרעת קשב וריכוז מופנמת, מאובחנות במקרים רבים לראשונה בגיל ההתבגרות ולעתים אף בגיל מבוגר יותר.

הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה תורשתית, ברוב המקרים, המופיעה בכל שכבות האוכלוסייה, והיא אינה תוצאה של הורות גרועה או של סביבה בעייתית. מחקרים מצביעים על כך שהתסמינים של הפרעת הקשב והריכוז ילוו כ-60 אחוז מהסובלים ממנה גם בבגרותם, אם כי מאפייני ההפרעה נוטים להשתנות ולהתמתן עם הגיל. המחקרים מעידים כי רבים מבעלי ההפרעה לומדים להסתדר אתה ככל שיתקרבו לסיום גיל ההתבגרות, וסימני ההתנהגות האופייניים לה יפחתו.

חוקים בתחום היום טוענים ואנשי מקצוע כי מבחינה אבולוציונית ADHD היא תכונה מועדפת הקשורה ליכולת לשרוד ולהילחם, אלא שהאבולוציה לא לקחה בחשבון את בית הספר, וכאן הפכה ההפרעה לבעייתית. ישנן מסגרות בהן ילדי ADHD פורחים, אך לצערנו, לא תמיד בית הספר הוא אחד מאלה. אפשר לפיכך לבדוק אפשרויות כגון: בית ספר דתי, בית ספר פתוח או בתי ספר פרטיים אחרים.

 תחת הכותרת הכוללנית אפשר לזהות שלושה טיפוסי ADHD עיקריים:

1. ADD – הפרעת קשב וריכוז המתבטאת בטווח קשב וריכוז קצרים מהנורמה. אלו הם טיפוסים מופנמים, מרחפים, אסטרונאוטים. הם מתנתקים, נעלמים, חולמים. קשה להם לחזור מהר לעצמם, ברוב המקרים יש להם בעיות חברתיות, הם לא זורמים עם השיחה וכל דבר בסביבתם מסיח את דעתם. אותם ילדים מפריעים רק לעצמם ולא לחברה, ובגלל זה לעתים בעייתם אינה מאובחנת.

2. HDD – הפרעת היפראקטיביות פעלתנות יתר ואימפולסיביות, המתבטאת בקופצנות, בפזיזות, בתזזיתיות ובחוסר שקט.

3. ADHD – שילוב של שתי ההפרעות המתבטא הן בחוסר קשב וריכוז והן בהיפראקטיביות ובאימפולסיביות.

שני טיפוסים נוספים שנמצאים בתת-אבחון ללא הגדרה:

ילד לא מאובחן ולא מטופל, אשר סובל מחלק מהתופעות, אך לא עומד בקריטריונים.

ילד בעל בעיות התנהגותיות קשות, שאין לו סממנים נוספים.

במהלך השנים, השתנו הגישות לחקר ההפרעה וכן ההגדרות שלה, דבר המעיד על מורכבות הזיהוי והטיפול בה. הפרעת קשב וריכוז אינה הפרעה חדשה או המצאה מסחרית-חברתית שהתגלתה לאחרונה. על פי פרסומים, שהוצגו על ידי היסטוריונים, למפורסמים רבים במהלך ההיסטוריה היו מאפיינים התנהגותיים המזוהים עם מה שנקרא כיום לקויות למידה, חוסר בקשב וריכוז עם או בלי היפראקטיביות. כך ליאונרדו דה וינצ'י, לואי פסטר, תומס אדיסון, אלכסנדר בל, אלברט איינשטיין, מוצרט, בטהובן, צ'רצ'יל, ג'ון קנדי, וולט דיסני, מג'יק ג'ונסון, טום קרוז ועוד.

בעבר סברו פסיכיאטרים ונוירולוגים שההפרעה נובעת מנזק מוחי זעיר, וזה גם היה שמה של ההפרעה 'Minimal Brain Damage'. היום הכינוי המקובל להפרעה הוא לקות בקשב ובריכוז, המלווה לעתים בפעילות יתר (היפראקטיביות). בזכות התפתחות המחקר בתחום הנוירו-פסיכיאטרי הבינו חוקרים שמדובר בהפרעה מורכבת, ושייתכן כי יתלוו לה הפרעות נוספות. במקרה כזה, ההפרעה הנלווית נחשבת לרוב לבעיה החמורה יותר.

ההשלכות על עתיד הילדים עשויות להיות משמעותיות ללא התערבות הולמת, שכן כל תחומי החיים (בריאות, רגש, חברה, משפחה, לימודים, עבודה ועוד) מושפעים מההפרעה בצורה זו או אחרת בתקופות החיים השונות. תחומי החיים (בריאות, רגש, חברה, משפחה, לימודים, עבודה ועוד) מושפעים מההפרעה בצורה זו או אחרת בתקופות החיים השונות. להפרעה יכולה להיות השפעה על הישגים, על יכולת המימוש העצמי ועל דימוי עצמי. לאור זאת, ניכרת השקעה רבה מצד מדינות וארגונים בחקר התסמונות, הסיבות להתפתחותן והשיטות לטפל או להקל על השפעותיהן.

תסמינים מרכזיים

1. לקות בקשב (Attention Deficit או Inattention)

ילדים המתמודדים עם לקות זו, מתקשים לשמור על רצף של קשב לתוכן חשוב הנמסר להם במשך פרק זמן ארוך. ילדים אלו מתקשים להתרכז לטווח ארוך בכיתה בנושאים הנלמדים, חשיבתם מפוזרת, היכולת להפעיל שיקול דעת ולקבוע סדר עדיפויות נפגעת, וכל אלה משפיעים על המיומנויות הלימודיות והחברתיות ועל היכולת לנהל חיים רגילים לצד המשפחה והחברים.

ילדים עם לקות קשב קולטים את כל סוגי הגירויים מסביבם בעוצמה גבוהה – את הריחות, את הרעשים וגם את המראות. ילדים אלו אינם שולטים על היכולת לדרג את הגירויים על פי סדר עדיפות או חשיבות בהתאם לסיטואציה. כלומר, יכול להיות מצב שבו ילד כזה יושב בשורות הראשונות בכיתה, ומסוגל לקלוט את הפעילות המתרחשת בשורה האחרונה באותה עוצמה שהוא קולט את דברי המורה שעומדת מולו. לא קל לדמיין את ה'רעש' שמתנהל בראשו של ילד כזה. ניתן אולי לדמיין את הרעש כמרכזיית טלפונים עמוסת שיחות. בשל העומס, הילד אינו מצליח לקלוט באופן רציף את הדברים החשובים הנאמרים או מתרחשים באותה עת בסביבתו. קשיים נוספים שבאים לידי ביטוי הם חוסר יכולת להתארגן, מוטיבציה נמוכה לסיים פרויקט שהתחלת בו, נטייה לאבד או להרוס ציוד הכרחי.

הם מסוגלים, לעומת זאת, להתרכז למשך שעות בהאזנה למוזיקה, בצפייה בתכניות טלוויזיה או במשחקי מחשב. זאת מאחר שעיסוק במולטימדיה וצפייה בטלוויזיה דורשים התנהגות פסיבית. לא צריך להתארגן או להתכונן לקראתם, ולכן הם קלים מאד לריכוז. זו הסיבה שבבית בולטת פחות בעיית הקשב והארגון, ואילו בכיתה הנתונים משתנים, ונדרש יותר קשב, ארגון וריכוז.

עם זאת, בעלי הפרעת קשב וריכוז רגישים וקולטים את הדברים עוד לפני כולם. הם מגיבים מהר, והחושים הסביבתיים שלהם מפותחים מאוד. לכן במצבי סיכון יכול להיות להם יתרון.

2. פעילות יתר וחוסר שקט מוטורי (Motor Hyperactivity & Restlessness)

חוסר שקט מוטורי מתפתח כבר בשנים הראשונות לחייו של הילד. זהו שילוב של פעילות יתר עם התנהגות שמפריעה לסביבה. התינוקות והילדים האלה סובלים מאי-שקט, מפריעים בלילה, בפעוטון, בגן, בבית הספר, בחוגים ובבית. ילדים אלה מתופפים, קמים, רצים, מתנדנדים, מרעידים את הרגליים בישיבה על כיסא, מזיזים את גופם העליון כשהם יושבים על הרצפה. כתוצאה מכך רבים מהם נמצאים בעימות מתמיד עם המבוגרים. ילדים אלה נוטים גם לאבד ציוד וסובלים מחוסר ארגון. בבדיקה קלינית אצל רופא ילדים לא תמיד מצליחים לראות ולאבחן את כל התסמינים, אלא אצל רופא מומחה. בהמשך אדון בתהליך האבחון במלואו, אך ילדים אלה קלים יותר לאבחון מאשר ילדים בעלי לקות קשב בלבד, משום שהתנהגותם מוחצנת ומפריעה לאחרים.

ישנה חשיבות גבוהה מאוד לעיסוק בפעילות גופנית, ורצוי לא לוותר עליה גם אם הילד לא מתמיד ועובר מחוג לחוג. כדאי לשכנע אותו לא לוותר, לתגמל אותו על כך בדרכים שונות, ולשבח על התמדה. בסופו של דבר המאמץ משתלם – הספורט נותן פורקן, מעלה את רמת האדרנלין בדם, ולפרק זמן מסוים, גם אם הוא קצר, נותן תחושה בדיוק כמו ממריץ.

3. אימפולסיביות (Impulsivity)

אימפולסיביות היא הקושי לשלוט בהתנהגות או למנוע התפרצויות, והיא מתבטאת בקושי לשלוט בדחפים (Poor Internal Supervision ). ילדים אימפולסיביים, פזיזים, מגיבים לפני שהם בדקו את התוצאות האפשריות של מעשיהם. הפגיעה העיקרית של ההפרעה, בחיי היום-יום, היא קושי בשליטה עצמית ובהתאמת התגובה במקרה. התנהגויות אלה מכונות גם הפרעה בתפקודי ניהול (Executive Functions).

ילדים אימפולסיביים זקוקים להורים ערניים, משום שקשה להם שלא להגיב לכל גירוי הנקרה בדרכם. לילדים אלה יש נטייה להיות מעורבים בתאונות. לעתים הם משתתפים במשחקים מסוכנים, הם מתקשים לחכות לתורם במשחק ולהשתלב בו תוך שמירה על הכללים, הם מתערבים שלא לצורך ומתפרצים לתוך דברי האחרים. לעתים הם יוצרים לעצמם, שלא במתכוון, בעיות חברתיות מיותרות. ילדים אלה זוכים לפחות תשומת לב מהמורים, ובמקרים רבים הם נחשבים לעצלנים או לחסרי מוטיבציה בשל הפער בין יכולתם לבין הישגיהם בלימודים.

ההפרעה בתפקוד ניהולי מתבטאת גם בחוסר יכולת להציב סדר עדיפויות, ולשנות אותו כאשר התנאים והמצבים משתנים. ילד המתמודד עם הפרעה זו, יתקשה לברר עם עצמו: מה אני מפסיד ולעומת זאת, מה אני מרוויח. איך להצליח לוותר על משהו כדי לקבל משהו שהוא חשוב יותר עבורי. העדר יכולת כזו משתלבת עם קושי בדחיית סיפוקים, לדוגמה, להעדיף לשחק בחוץ אחר הצהריים מאשר להתכונן למבחן גורלי מחר. ילדים עם הפרעה אימפולסיבית יעדיפו את הסיפוק המידי במקום להצליח במבחן, אך לאחר מכן יחושו תסכול ורגשי האשמה. קשה להם להסתכל קדימה, מעֵבר לכאן ועכשיו.