ויסות חושי הינו תהליך אוטומטי ורציף של קליטת גירויים מהסביבה באמצעות החושים.
האדם קולט מידע באמצעות מערכות התחושה השונות, ראיה ,שמיעה, טעם ,ריח, מישוש ומעבד אותו כך שישמשו לצורך הסתגלות לסביבה. מקורם של קשיים בויסות חושי, הוא בהפרעה נוירולוגית בויסות החושי – (Sensory process disorder – SPD) ובשמה האחר הפרעה בעיבוד החושי (Sensory regulation disorder).
הפרעה זו נפוצה בעיקר בקרב ילדים קטנים ומופיעה בשלבי החיים המוקדמים (גילאי 0-2).
לפי הסטטיסטיקות כ 8% עד 12% מהאוכלוסיה סובלים מן התופעה.
איפיונים – תת תגובתיות אל מול תגובתיות יתר
קשיים בויסות חושי יכולים להתאפיין בחסר / בתת רגישות תחושתית ובמצב ההופכי המכונה רגישות יתר תחושתית. בשני המקרים, ההפרעה עלולה להוביל לתת תולדות כגון הפרעות קשב וריכוז, לקוית למידה ובעיות חברתיות והתנהגותיות.
במצב של חוסר ברגישות תחושתית, נראה כי גירויים רבים אינם מורגשים על ידי הילד וודאי אינם מפריעים לו. ילדים אלה יאופיינו באדישות, חולמנות פאסיביות ורק גירויים שעוצמתם ניכרת תוכל ליצור אצל ילדים אלה תגובתיות ולעורר אותם.
במצב ההופכי, המאופיין כתגובתיות יתר לגירוי, התגובה הינה עוצמתית ומהירה. רגישות זו יכולה לבוא לידי ביטי בחוש השמיעה – רגישות לרעש, בחוש המישוש – רתיעה ממגע במרקמים שונים, או ממגע לא צפוי ובמוסחות דעת – כל גירוי ולו הבסיסי ביותר עלול להוציא את הילד מכדי ריכוז. לילדים אלו תהיה נטייה להתפרצויות זעם או לכעסים ולתגובות מהירות יותר של צחוק, בכי וכדומה וסט ההתנהגויות שלהם עשוי להשתנות במהירות – תנודתיות במצבי רוח. לילדי ה"היפר" (כך הם מכונים) יש צורך בשליטה וביציבות והם מתקשים להסתגל לשינויים בשגרת יומם.
מתי פונים לטיפול?
ילדים הסובלים מקשיים בויסות חושי עד כי הדבר מפריע לתפקודם השגרתי היום יומי, זקוקים לקבל טיפול. הדבר נכון גם אם קשייםאלו לא מפריעים לילד עצמו אלא לסביבתו – חבריו לכיתה לדוגמא. לפני הטיפול יש צורך בביצוע אבחון שיאמת כי ההפרעה הינה אכן בוויסות החושי ולא לדוגמא נובעת בבסיסה מקשיי קשב וריכוז או קשיים התנהגותיים.
הטיפול בילדים בעלי קושי בוויסות חושי צריך להתבצע לאחר שבודד הגורם לקושי וזוהה ה"טריגר" המביא להתנהגות המאפיינת את הבעיה – מה מביא לכעס, לתסכול או לחוסר האונים שמביע הילד? לאחר שיעמדו על הגורמים, יוכלו הוריי הילד לארגן את סביבתו של הילד באופן שיסייע להפחתה בתסמיניו.
על ההורים לעשות ככל שביכולתם לסייע לילד ולהקל עליו, לחזק אותו בתחומים בהם הוא מצטיין ולסייע בידו לפתח שליטה עצמית.
