הורים רבים היו רוצים לעשות כל מה שאפשר כדי שיהיה לילדים שלהם טוב, אך לא הכול תלוי בידיים שלנו. יש ילדים שסובלים מבעיות קשב וריכוז בגלל סיבות כאלה ואחרות, וחשוב להבין שאנחנו, ההורים, לא נוכל להעלים את הבעיות האלה. מה שכן נוכל לעשות זה לשלוח את הילדים לעבור טיפול קוגניטיבי התנהגותי והרבה פעמים זה בדיוק מה שיוכל לסייע להם להשתלב טוב יותר בחברה ולהרגיש הרבה יותר מוצלחים.

מה עושים לפני שמתחילים טיפול קוגניטיבי התנהגותי:

איך הורה מגיע למסקנה בכלל שהילד שלו צריך טיפול קוגניטיבי התנהגותי ומהם השלבים הראשונים של כל התהליך? הדבר הראשון הוא להיות כמה שיותר ערניים. הרבה הורים בטוחים שהם ישלחו את הילדים שלהם לגן או לבית הספר ובכך יעבירו את האחריות למורים או לגננות, אך בפועל זה לא כך. חלק מהתפקיד שלנו כהורים זה להישאר כמה שיותר ערניים תמיד לגבי הילדים שלנו, כי זה מה שיכול להדליק אצלנו נורות אדומות. אם אתם רואים:

• שהילד לא מצליח לסיים משפט כי הוא מאבד את קוו המחשב
  
• שהילדה שלכם לא יכולה לשבת על הכיסא כשהגננת מדברת
  
• שהילד כל הזמן מתעסק במשהו
  
• שהם לא מפסיקים לדבר
  
• או כל התנהגות חריגה ומוגזמת אחרת, כדאי שתעשו משהו בנידון

חשוב להבין שהרבה מאוד פעמים זו יכולה להיות תופעה זמנית שחולפת ואין ספק שהרבה מההורים גם מגזימים ודואגים יותר מידי. 

עם זאת, יש גם מקרים שבהם הילד אכן זקוק לטיפול קוגניטיבי התנהגותי שיוכל לשפר את חייו, ולכן חשוב להיות ערניים תמיד להתנהגויות חריגות אצל הילדים.

לאבחן לפני שמטפלים:

כמובן שלפני שאפשר יהיה לקבוע שהילד צריך טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוא יצטרך לעבור אבחון, וכדאי לעשות זאת במרכז הטוב ביותר שעוסק בתחום הזה. אומנם זה נכון שכל התחום של הפרעות קשב וריכוז הפך להיות מאוד מקובל וידוע ולכן יש הרבה מקומות שבהם ניתן לקיים אבחונים, אך לא אל כל מקום כדאי מומלץ לפנות. כדאי תחילה לבדוק כמה שיותר מידע אודות המרכז שאליו אתם פונים כי האבחון חייב להיות כמה שיותר מעמיק ורציני.

מהלך הטיפול:

טיפול קוגניטיבי התנהגותי חולש על תחומים שונים כי הוא מורכב מהצד הקוגניטיבי ומהצד ההתנהגותי. חשוב להבין שככל שהילדים יותר קטנים כך עדיף שהטיפול יהיה מורכב מיותר תנועה, כי המחקרים והניסיון בתחום מוכיח שריקוד, תנועה ופעילות גופנית יכולים לשנות לא מעט. כמו כן, הרבה פעמים קורה שכבר אחרי המפגש הראשון ניתן לראות שינוי בהתנהגותו של הילד, אך זה לא אומר שצריך להפסיק את הטיפול. כמו כל טיפול אחר, גם הטיפול הזה הוא למעשה תהליך וחשוב שגם ההורים יבינו זאת. 

הילדים הם אומנם אלה שעוברים את הטיפול וצריכים להיות הצד האקטיבי בעניין, אך גם לנו, ההורים, יש תפקיד חשוב. 

תפקיד ההורים הוא בעיקר לתמוך ולתת לילד את ההרגשה שהם איתו, דבר שיכול להשפיע פלאים על הצלחת

התהליך כולו.